החלטה בתיק ע"פ 8868/11

           בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין אשר הושת על המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ע' מודריק) בת"פ 40313-07 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 40313-07 end_of_the_skype_highlighting.

1.        ביום 16.10.07 הוגש נגד המבקש ואדם נוסף (להלן: הנאשם 1) כתב אישום המייחס להם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, ועבירת שוד בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, קשרו הנאשם 1, המבקש, ונהג מונית לשדוד אדם אשר נהג לנסוע עם נהג המונית דרך קבע (להלן: המתלונן 1). ביום 21.9.07 הסיע נהג המונית את המתלונן 1 ואדם נוסף (להלן: המתלונן 2) אל סמטת המלאכה בתל אביב ועצר את המונית בטענת שווא. במקום המתינו המבקש, הנאשם 1, ואדם נוסף שזהותו אינה ידועה, כשהם לבושים במדי שוטר. נטען כי המבקש ושני האחרים הורו למתלוננים לצאת את הרכב כדי לחפש בחפציהם. בהמשך, כך לפי כתב האישום, הכו המבקש ונאשם 1 את המתלוננים, חטפו מידי המתלונן 1 תיק ובו כסף בסכום של כ-130,000$, ונמלטו מהמקום. עוד יצוין כי במהלך השוד נדקר המבקש על ידי המתלונן 1 אשר פעל מתוך הגנה עצמית.

2.        ביום 2.11.11 הרשיע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' מודריק) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט קבע כי עדויותיהם של המתלוננים, אותן פירט בהכרעת הדין, הן אמינות ומתיישבות זו עם זו, כמו גם עם ממצאים פיזיים בזירת האירוע, וראיות נוספות שהוצגו כמו טביעת אצבעו של המבקש על המונית, ואיכון הטלפון הסלולארי שלו. בהכרעתו, הבהיר בית המשפט כי נתן דעתו לכך שהמתורגמן שסייע לתרגם את דבריהם של המתלוננים במשטרה הוא חברם, אך על אף זאת, בחר לתת אמון בעדות המתלוננים. זאת משום שהמתלוננים מסרו את הודעותיהם במשטרה עוד בטרם נודעה זהותו של המבקש, ומשום שלא נמצאה ראייה לכך שהמתלוננים זממו פעולת תרגום מתאמת מכוונת, כלשונו. לצד זאת, ציין בית המשפט את הראיות המסבכות את המבקש, אשר קושרות אותו לזירה בעת התרחשות השוד. כך ציין, בין היתר, כי המבקש קיים שיחות טלפון רבות עם נאשם 1, שהוא ממבצעי השוד, ואשר הודה בביצועו; כי הוכח, באמצעות איכון הטלפון הסלולארי של המבקש, שהוא היה בסמוך לזירת האירוע זמן קצר עובר לביצועו; כי נמצאה טביעת אצבע של המבקש על המונית שבה הוסעו המתלוננים לזירה, וכי מיקומה מתיישב עם תיאור המתלוננים את דרך ביצוע השוד; ולבסוף, צוין כי מיקום פציעתו של המבקש מתיישבת עם התיאור המהימן של המתלוננים. לאור זאת, הרשיע בית המשפט את המבקש בעבירות שיוחסו לו.

           יצוין כי בטרם הכריע את דינו של המבקש, פירט בית המשפט את השתלשלות העניינים בתיק, אשר ההליכים במסגרתו נמשכו למעלה מ-4 שנים, זאת בעיקר נוכח התנהלות סנגורו של המבקש. כמו כן צוין כי לקראת סוף ההליכים במשפט, ביקש סנגורו של המבקש להשתחרר מייצוגו. בית המשפט, אשר סבר שהבקשה נבעה ממחלוקת כספית בין הסנגור למבקש, דחה את הבקשה. כמו כן, הסנגוריה הציבורית לא הסכימה לייצג את המבקש הן מפאת השלב המתקדם בו נמצא משפטו, והן בשל העלות הגבוהה של ייצוג מחדש של מי שכבר שילם את דמי עלות ייצוגו באופן פרטי. כפועל יוצא מכך, לא הגיש סנגורו של המבקש סיכומי טענות, לא התייצב לדיונים, והכרעת הדין ניתנה בלא סיכומי ההגנה.

3.        באותו יום, קרי ביום 2.11.11, גזר בית המשפט המחוזי על המבקש שלוש וחצי שנות מאסר בפועל, ושנה וחצי מאסר על תנאי. בנוסף הפעיל בית המשפט מאסר על תנאי בן שנתיים אשר הושת על המבקש במסגרת תיק אחר, וקבע כי שנה וחצי ממנו תצטבר לעונש המאסר שנגזר על המבקש בתיק נשוא בקשה זו, וחצי שנה ירצה המבקש בחופף לעונש המאסר שהושת עליו. כן קבע שהמבקש ישלם למתלונן 1 פיצוי בסך 50,000 ש"ח. במסגרת גזר דינו של המבקש נתן בית המשפט דעתו לעונש המאסר שהוטל על הנאשם 1 ועל נהג המונית, לחומרת העבירה ולנסיבות ביצועה, לנסיבותיו האישיות של המבקש, וכן בהתחשב בעברו הפלילי המכביד.

4.        המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה הן לעניין ההרשעה והן לעניין גזר הדין, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. לטענת בא כוח המבקש, סיכויי הערעור הם טובים, והוא מבסס טענה זו על מספר אדנים. ראשית נטען כי ייצוגו של המבקש בערכאה הדיונית לא היה הולם, כפי שאף עולה מן הביקורת החריפה שמתח בית המשפט המחוזי על התנהלותו של הסנגור. בהקשר זה הפנה בא כוח המבקש למכתב ששלח אל סנגורו הקודם של המבקש, על מנת לקבל את תגובתו לטענה בדבר ייצוג בלתי הולם, אולם נטען כי האחרון בחר שלא לענות למכתב זה. עוד נטען בעניין זה כי הטיפול בבקשה ובערעור הועבר אל בא כוחו הנוכחי של המבקש רק ביום 29.1.11, והוא טרם הספיק לעיין בכל חומר החקירה שכולל אלפי עמודים ו-30 דיסקים. הנימוק השני לסיכויו הטובים של הערעור, לדידו של המבקש, נעוץ בכך שלמתלוננים היה רצון עז להפליל את המבקש, ולשיטתו, גם בית המשפט המחוזי היה ער לכך. שלישית, נטען כי מיקום פציעתו של המבקש וטביעת כף ידו שנמצאה על המונית אינה מתיישבת עם עדותם של המתלוננים בדבר תיאור אופן ביצוע השוד. לבסוף, מלין המבקש על פגמים שנפלו לשיטתו בהתנהלות החקירה המשטרתית, עליהם נסמכה המשיבה וכך גם בית המשפט המחוזי. כך למשל מציין המבקש כי המתלוננים מסרו את עדויותיהם במשטרה בשפה הסינית באמצעות מתורגמן שהיה חברם. עוד נטען כי אותו מתורגמן סייע למתלוננים להעלים את הסכין שפצעה את המבקש וכי הדבר מעיד על מעורבותו בשיבוש ראיות. בנוסף, טוען בא כוח המבקש כי האיכונים שבוצעו לטלפון הסלולארי של המבקש, הממקמים אותו בסמוך לזירת האירוע כ-40 דקות עובר לשעת ביצוע השוד, אינם יכולים לקשור אותו לביצוע מעשה השוד.

5.        בתשובה לטענות אלו, טענה באת כוח המשיבה כי אמנם אין להקל ראש בטענה לייצוג בלתי הולם של המבקש בערכאה הדיונית, וכי יש לאפשר לו להכין את ערעורו כראוי. עם זאת, הוסיפה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן הכרעת הדין נסמכת על ראיות נסיבתיות אובייקטיביות. כך למשל נטען כי נמצאה טביעת אצבעו של המבקש על המונית, וכי על פי העדות של נהג המונית והנאשם 1, המונית נשטפה יום לפני ביצוע השוד. בנוסף, נטען כי היה קשר טלפוני רציף בין המבקש לבין נאשם 1, וכי טענת האליבי של המבקש התמוססה. לבסוף, טוענת באת כוח המשיבה כי נשקפת מן המבקש מסוכנות גבוהה שכן יש לו עבר פלילי מכביד בעבירות אלימות.

6.        לאחר שבחנתי את הבקשה, שמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות וכי אין מקום לעכב את ביצוע גזר הדין שהושת על המבקש. כידוע, נקודת המוצא הינה כי נאשם עליו הושת עונש מאסר יחל בביצועו המיידי, וככלל, אין בהגשת ערעור כדי להצדיק את עיכוב ביצוע גזר הדין (ראו למשל: ע"פ 8397/10 זועבי נ' מדינת ישראל פס' 5 להחלטה (לא פורסמה, 28.11.2010)). בבואו לדון בבקשה לעיכוב ביצוע העונש על בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי באכיפתו היעילה של הדין הפלילי ובהרחקת גורמים המסכנים את הפרטים בחברה, ובין הצורך להימנע מפגיעה בנידון עקב מאסרו המיידי, אם יתברר בדיעבד שמאסרו היה בלתי מוצדק, או אם יוחלט להפחית באופן ניכר מהעונש שנגזר עליו (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 270 (2000) (להלן: פרשת שוורץ)). השיקולים המנחים את מלאכת האיזונים נפרשו בפרשת שוורץ, בה נמנו, בין היתר, השיקולים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי ונסיבותיו האישיות של הנידון.

7.        מיישום שיקולים אלה בנסיבות המקרה דנן עולה המסקנה כי אין הם מצדיקים חריגה מנקודת המוצא לפיה יבוצע העונש באופן מיידי עם מתן גזר הדין. בטרם אפרט את השיקולים הרלבנטיים אתייחס לטענת הכשל בייצוג שהעלה בא כוח המבקש. אינני נדרשת לבחון טענה זו לעומקה שכן בית המשפט המחוזי לא התעלם מהפגמים שנפלו בייצוגו של המבקש. משהגיש סנגורו הקודם של המבקש בקשה להשתחרר מייצוגו, ומשהתברר כי הדבר נובע מטעמים שלא ניתן לגלותם לבית המשפט, הורה בית המשפט על העברת הבקשה לטיפולו של שופט אחר (כבוד השופט ג' נויטל). גם הטיפול בעניין זה התארך עד מאוד, והפך לניסיון גישור כולל אשר לא צלח. לאחר מכן, ביקש בית המשפט את התייחסותה של הסנגוריה הציבורית לאפשרות שתקבל על עצמה את ייצוגו של המבקש, אולם הסנגוריה סירבה ליטול על עצמה את הייצוג, נוכח השלב המתקדם בו נמצא ההליך הפלילי והעלות הצפויה לייצוגו של המבקש בשלב זה. רק לאחר שהסנגוריה הציבורית סירבה כאמור לקחת על עצמה את ייצוגו של המבקש, נתן בית המשפט את הכרעת דינו, מבלי שהוגשו קודם לכן סיכומים מטעם ההגנה. בנסיבות אלה, ומבלי שקיבלתי לידיי את תגובת סנגורו הקודם של המבקש בעניין הטענה לכשל בייצוג (ראו והשוו: מ"ח 3546/05 נימני נ' מדינת ישראל, פס' 10 להחלטה (לא פורסמה, 22.11.05)), אין לטעמי בטענה זו כדי להצדיק את קבלת הבקשה.

           נוסף על שיקולי ההרתעה, והשמירה על אמון הציבור במערכת המשפט, המהווים חלק לא מבוטל מן האינטרס הציבורי בביצועו המיידי של גזר הדין - קיים כאמור גם ההיבט של הצורך בהרחקת גורמים המסכנים את הפרטים בחברה. כזכור, המבקש הורשע בקשירת קשר לביצוע שוד ובעבירת שוד בנסיבות מחמירות, וזאת נוכח העובדה שהשוד בוצע בחבורה. אין צורך להכביר מילים בחומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש ולנסיבות בהן בוצעו, הכוללות הפעלת אלימות קשה כלפי המתלוננים, אשר גרמה להם לחבלות, תכנון מוקדם בין מבצעי השוד לבין נהג המונית, והתחפשות לשוטרים. זאת ועוד, מסוכנתו של המבקש נלמדת גם מעברו הפלילי המכביד, הכולל עונש מאסר של 8 שנים בגין הרשעתו בעבירות של סחיטה בכוח ואיומים, הדחה בחקירה, וחטיפה, וכן עונש מאסר על תנאי שהיה תלוי כנגד המבקש, בכך יש כדי להוות שיקול נוסף לדחיית הבקשה.

           אף השיקול בדבר משך המאסר שהושת על המבקש, והשיקול בנוגע לחשש להימלטות מן הדין מובילים לדחיית הבקשה. בגין המעשים בהם הורשע, הושת על המבקש עונש מאסר מצטבר בן 5 שנים. כבר צוין לא אחת כי תקופת מאסר ממושכת מקימה חשש מסוים כי אם יעוכב ביצוע העונש ינסה הנידון להימלט מן הדין אם ייכשל בערעור (הלכת שוורץ, בעמ' 278).

           השיקול הנוגע לסיכוי הערעור מטה את הכף לדחיית הבקשה כאמור. הערעור שהגיש המבקש מכוון הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין. עיון בהודעת הערעור שהגיש המבקש מלמדת כי חלקם הארי של נימוקי הערעור מופנה כלפי הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. כך למשל משיג המבקש על מהימנותם של המתלוננים, וטוען טענות עובדתיות המתייחסות לטביעת אצבעו של המבקש שנמצאה על המונית, ולפציעה שנגרמה לו בעקבות האירוע. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית. התערבות זו מצומצמת רק למקרים בהם התגלתה סתירה מהותית היורדת לשורשו של העניין או כאשר קיימת טעות מהותית בהערכת הראיות ומהימנות העדים (ראו והשוו: ע"פ 7477/08 גץ נ' מדינת ישראל, פס' 27 לפסק הדין (לא פורסם, 14.11.11); ע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל, פס' 28 לפסק הדין (לא פורסם, 10.3.08)). על פניו, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, דומה כי ענייננו לא נמנה על סוג המקרים המצדיקים התערבות בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, ומכאן שלא ניתן לומר שסיכויי הערעור הינם גבוהים. באשר לערעור על העונש, דומני שניתן לומר כי אף מבלי להיכנס לשאלת משך המאסר שהוטל, ואף אם יתקבל הערעור בכל הנוגע לחומרת העונש, אין זה סביר שעונש המאסר יבוטל כליל.

           הנה כי כן, נוכח חומרת העבירות בהן הורשע המערער ונסיבות ביצוען; עברו הפלילי; תקופת המאסר הממושכת שנגזרה עליו; הפרת התנאים המגבילים שנקבעו; וטיב הערעור וסיכוייו - הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה דנן גובר האינטרס הציבורי בביצוע המיידי של גזר הדין על האינטרס הפרטי של המערער בעיכוב ביצוע העונש.

           לא אוכל לסיים החלטתי מבלי להביע מורת רוח על הזמן הרב שנמשכו ההליכים בתיק זה גם אם אינני מתעלמת מתרומתו הנכבדה של המבקש לכך. עם זאת, ניהול תיק מסוג זה במשך למעלה מארבע שנים הינו בבחינת תקלה לכל הדעות, שגם השופט היה ער לה, ויש לקוות שלא תשנה.

           לאור האמור, הבקשה נדחית. המבקש ימשיך בריצוי המאסר שהחל לרצות בעקבות החלטתי מיום 30.11.11, בה דחיתי את הבקשה לעכב את ביצוע העונש עד לדיון. עם זאת, לאור טענות בא כוח המבקש בדבר ייצוגו הבלתי ראוי בערכאה הדיונית, הנני קובעת כי הערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה ייקבע בהקדם.

           ניתנה היום, כ"ד בכסלו תשע"ב (20.12.11).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכ